פסק-דין בתיק ת"א 158525-09

א.         פסק הדין דלקמן הוא פסק דין שני שניתן בעניינם של הנתבעים 1, 2 ו-4 (להלן: הנתבעים)

ב.         פסק דין קודם ניתן ביום 23/11/11 (להלן: פסק הדין הראשון), ובגדרו נדחו מרבית רכיבי התביעה, שבה נתבקש בית המשפט להורות על פינוי הנתבעים וסילוק ידם מחנויות ומדוכנים ברח' התקווה 32 בתל אביב. יחד עם זאת, מורה פסק הדין: "הנתבעים יפנו לאלתר את הדוכן שהוקם מול המעבר לבית (הדוכן המסומן ג1, בספרה רומית) בתרשים המצורף לכתב התביעה, ויאפשרו לתובעים גישה חופשית למקרקעין דרך מעבר זה. " זאת לדעת, שטחי המדרכה שהוזכרו בתביעה סומנו באות ג' בתרשים שצורף לכתב התביעה ולתצהירי התובעים, והם מחולקים ל-3 קטעים שסומנו בספרות רומיות: I, II, III.בהתייחס לתרשים זה הוריתי על פינוי הדוכן המסומן ג1.

ג.          התובעים ערערו על פסק הדין הראשון. ערעורם של התובעים נדחה ברובו. הערעור התקבל בעניין חסימת המעבר, והתיק הוחזר לבית משפט זה על מנת שישוב וידון בנושא זה, כפי שיפורט לקמן.

ד.         וכך, בין היתר, נאמר בעניין זה בפסק הדין של ערכאת הערעור:

"6.     פסק דינו של בית משפט קמא אינו כולל כל ממצא באשר למיקומם של דוכנים ג1 ו-ג2 הנ"ל ביחס למעבר האמור להישאר פתוח. כפועל יוצא מכך, אין לדעת מה עמד ביסודה של הוראת בית משפט קמא בדבר פינויו של דוכן ג1 בלבד לצורך פתיחת המעבר, והאם יסודה של חסימת המעבר הנו אכן בדוכן ג1 בלבד, כפי שמשתמע מפסק הדין, או שמא בשני הדוכנים גם יחד כפי שטוענים המערערים.

7.       עיינו בתצלומים שערך החוקר גולן שעליהם הסתמך בית משפט קמא, מחד גיסא, ובתרשים שצורף לכתב התביעה שבו מסומנים המעבר ודוכנים ג/1 ו-ג2, מאידך גיסא. דא עקא, לא עלה בידינו למלא את החסר בכוחות עצמנו.

8.       בנסיבות אלה ומאחר שחלקו האופרטיבי של פסק הדין חייב להיות מפורט באופן המאפשר את ביצועו, איננו רואים מנוס מהחזרת התיק לבית משפט קמא על מנת שישוב וייתן את דעתו על נושא זה ויוציא מלפניו פסק דין משלים.

בית משפט קמא מתבקש לבחון האם לצורך פינוי חסימת המעבר שבין הדוכנים די בפינויו של דוכן ג1, כפי שהורה בסעיף 34 לפסק הדין, או שמא יש צורך להוסיף ולהורות גם על פינויו של דוכן ג2 או חלק ממנו. לצורך זה יהיה רשאי בית משפט קמא, אם יראה לנכון לעשות כן, לבקר במקום (כפי שהציע ב"כ המשיבים עם סיום שמיעת הראיות - עמ' 63 לפרוטוקול מיום 16/11/10), וכן לאפשר לצדדים להשלים את טענותיהם "

ה.         מסקנת פסק הדין הראשון, לפיה על הנתבעים לפנות את חסימת המעבר, מונחת ביסוד הוראותיה של ערכאת הערעור. על פי פסק הדין בערעור, יש להשלים את פסק הדין הראשון בשניים:

(1)        קביעת ממצאים "באשר למיקומם של דוכנים ג1 ו-ג2 הנ"ל ביחס למעבר האמור להישאר פתוח".

(2)     "בית משפט קמא מתבקש לבחון האם לצורך פינוי חסימת המעבר שבין הדוכנים די בפינויו של דוכן ג1, כפי שהורה בסעיף 34 לפסק הדין, או שמא יש צורך להוסיף ולהורות גם על פינויו של דוכן ג2 או חלק ממנו."

ו.          נוכח הוראותיה הברורות של ערכאת הערעור, זימנתי את הצדדים לדיון בו השלימו הצדדים את טענותיהם. בסיומו של דיון זה, שהתקיים ביום 14/1/13, אין עוד כל מחלוקת באשר למיקומם של הדוכנים ג1 וג2 ביחס למעבר. הצדדים נותרו חלוקים בשאלה האם די בפינויו של דוכן ג1, כהוראת פסק הדין הראשון וכשיטת הנתבעים, או שמא יש צורך להורות גם על פינויו של חלק מדוכן ג2, כבקשת התובעים.

ז.          בהתייחס לממצאים העובדתיים -

ברור לכל כי דוכן ג1 חוסם חלק מרוחב המעבר לבית, ואילו חלקו האחר של המעבר נחסם על ידי קצהו של דוכן ג'2. ממצאים אלה עולים בבירור מן התמונה שהציג ב"כ הנתבעים (סומנה בימ"ש/1), ומן התרשים המצורף לפסק הדין שניתן בעניינו של הנתבע 3 (להלן: פס"ד משיח), ביום 15/9/2009. במישור העובדתי אין חולק כי הדוכן שסומן ג1 מצוי בשטח לגביו ניתן פס"ד משיח וכי שטח זה הוחזק מאוחר יותר על ידי הנתבעים. במבט מן הרחוב לכיוון הבית, חוסם שטח ג/1 את חלקו הימני של המעבר, ברוחב של כ-1 מ'. כפי שרואים היטב בתמונה בימ"ש/1, ובתרשימים השונים, חלקו הימני של דוכן ג2 חוסם את הגישה לחלקו השמאלי של המעבר, ואף זאת ברוחב של כ-1 מ'. נמצא, אפוא, שרוחב המעבר הוא כ-2 מ', והוא חסום בחלקו על ידי הדוכן שהוצב בשטח ג1, ובחלקו על ידי דוכן ג2.

ח.         בהתייחס לצו הפינוי -

לאחר ששבתי ובחנתי את הממצאים העובדתיים דלעיל, ואת מכלול הנסיבות והוראות הדין, אני רואה לתקן את צו הפינוי שניתן בפסק הדין הראשון ולהשלימו, כך שהנתבעים יסלקו את ידם מכל שטח המדרכה שמול המעבר, לכל רחבו. בכלל זה על הנתבעים להצר את הדוכן שמול החנות (דוכן ג2) כך שלא יחרוג אל שטח המדרכה שמול המעבר. לשון אחרת, על הנתבעים נאסר לעשות שימוש בשטח המדרכה המתקבל מהמשך קו הבניין שמשני צדי המעבר, ועליהם לפנות כל מכשול שהוצב בשטח זה וחוסם את דרכם של התובעים לכיוון המעבר, למלוא רחבו.

ט.         ובמה דברים אמורים -

בפסק הדין הראשון הפניתי לפסק דין שניתן על ידי כב' הש' טובי בסכסוך קודם שבין הצדדים, בתיק 122748/01. בפסק דין מיום 22/1/2009 קובע הש' טובי, בין היתר, כך:

"ההוראה האוסרת שימוש במדרכה, אינה מתייחסת כלל ועיקר למדרכה שבחזית החנות שרוחבה 2.7 מ'. איסור השימוש במדרכה כדוכן, מכוון אך ל"מדרכת הכניסה לבית", קרי: המדרכה הקיימת לרוחב שביל המעבר. לעניין המדרכה של החנות (בחזיתה) לא קיים כל איסור שימוש. ההפך הוא הנכון...לשוכר עצמו מותר גם מותר להשתמש במדרכה שבחזית המושכר, ומכל מקום אין כל איסור להשתמש במדרכה (אשר אינה שייכת לתובעים) לצורך דוכן מכירה".(עמ' 16 פסקה 30).